חוקים וה-חוקים

נשאלתי בעקבות הפוסט של אתמול מה נכלל תחת הכותרת "החוקים". ובכנות, זו שאלה מורכבת הרבה יותר מכפי שהיא נראית. יש הבדל בין "חוקים" או "חוקי המשחק" לבין "החוקים", "ה-חוקים" או אפילו "החוקים של המשחק". שני הראשונים מוחשיים, פרקטיים, מנוסחים, ואילו שלושת האחרונים הם קונסטרוקטים דמיוניים שאנחנו מרכיבות ומרכיבים, מייצרות ומייצרים, מאוסף של אלמנטים ש"חוקי המשחק הרשמיים", כלומר "מה שנמצא בספר", הם רק חלק ממנו, ולמעשה לא חלק הכרחי. מה שאני רוצה לעשות ברשומה הנוכחית זה לנסות לעמוד על ההבדלים הללו בצורה בהירה, דרך ניתוח של קמפיין ה"צבאות האלמוניים" שהרצתי לפני מספר שנים.

בקמפיין, השאלה מה הם חוקי המשחק נראית פשוטה: "שיטת משחק" מוכרת, ספר מהדורה שנייה, עבה משהו, מלא בתוכן. חוקי המשחק בהרבה מובנים הם מה שנמצא בספר, לא פחות ולא יותר. אבל הם לא ה-חוקים, הם לא מה שהתנהל בקמפיין בפועל. הקונסטרוקט שנבנה במהלך המשחק כלל רק חלק מהחוקים שבספר (אני תמיד מעדיף את הרמה היומיומית), כלל חוקים למשחק charades, חוקים של טרגדיות שייקספיריות, חוקים של משחקי קונספירציה ופילוסופיית הנחיה שמכוונת לבניית שלשות של סשנים שהאחרון מבינם מונחה כמעין משחק "שולחני ישראלי". זה פחות משנה כמה והאם זה הצליח (עבד בהתחלה, התפרק לאחר מכן). מה שכן משנה זה שאני כמנחה עבדתי עם כל ה-חוקים הללו כדי לבנות כל סשן וסשן, וכל שחקנית ושחקן נאלצו לקיים משא ומתן עם אוסף ה-חוקים הזה כדי להבין מה הולך במשחק.

עכשיו, ההבדל בין ה"חוקים" לבין "ה-חוקים" נמצא בדיוק בנקודה האמורפית הזו: "ה-חוקים" הם חוקים ברמת האינטרקציה, הם מערכת הציפיות, דרכי הפרשנות, היסטוריית המשא ומתן וכרטיס הכניסה לפעילות שהיא "משחק תפקידים". הם הכללים, הדקדוק, של "משחק הלשון". הם קובעים מה היא אמירה לגיטימית ומה לא. חוקי המשחק, מנגד, הם משהו אחר: הם מסמך מוחשי (גם אם לא נכתב במפורש) שאפשר לצטט מחוץ להקשר, שאפשר לסנן, שאפשר לייצר. חוקי המשחק הם טקסט סטטי, ספר שיטה הוא הדוגמה הקלאסית לכך. אבל אנחנו לא משחקות ומשחקים עם הספר. אנחנו לוקחות ממנו השראה ובונות עליו.

פה נכנסת הרשומה של אתמול (שלא מספיק הפרידה בין המונחים): הטענה הראשונית, אולי אפילו המרכזית, כזכור, הייתה שהאינטרקציה עם ה-חוקים היא אינטרקציה פרשנית. זה אומר, בפשטות, שה-חוקים הם לא "חוקים", שהם קונסטרוקט. וכיוון שמדובר בפרשנות, ויש מספר אנשות שמשתתפות במשחק, סביר להניח שיהיו מספר פרשנויות. זה אך טבעי. וכיוון שיש מספר פרשנויות, צריך להכריע איזו אחת מהן היא לגיטימית. זה השלב שבו אנחנו פונות לסמכות, משוות מערכות פרשנות, קובעות מה הפרשנות הנכונה למקרה הנוכחי וממשיכות הלאה, עד לקונפליקט הפרשנויות הבא. זה מתאפשר רק מפני שיש הפרדה בין חוקי המשחק לבין ה-חוקים. זה מתאפשר רק מפני שבסופו של יום אנחנו לא משחקות עם מה שכתוב, אלא עם מה שנמצא בפנים.

אנחנו נמשיך, כמובן, לעסוק בנושא גם בהמשך השבוע. בתקווה עד סופו דברים יהיו יותר בהירים.

חוקי המשחק וכיצד מקיימות איתם אינטראקציה

חוקי משחק, כיצד מקיימות איתם אינטרקציה? אין ספק שיש להם סמכות, לה ולחברה שמוציאה אותם לאור. אין גם ספק שהרבה מהסמכות של חברה כמו White Wolf מתקיימת רק כל עוד זו מוציאה ספרים ומוצרים. ובכל זאת, כשאני יושב לשחק, כיצד אני מקיים אינטרקציה עם החוקים? אני מעוניין באישור מהחוקים, במובן מסוים, מעוניין שהחוקים ייאשרו לי שאני משחק "בסדר", "כמו שצריך", שאני הולך בכיוון הנכון, שהיעד באופק ואני יכול לפעול בצורה ברורה בדרך אליו. לכן, אני פונה לחוקים בעיתות מחלוקת, מבקש לצטט אותם כדי להראות שאני צודק.

חוקי משחק, כיצד מקיימות איתם אינטרקציה? אני מקיים איתם משא ומתן, הם מכתיבים לי סגנון מסוים ואני מכתיב להם פרשנות מסוימת. לקיים אינטרקציה עם חוקי משחק זה לקחת טקסט אמורפי, כללי, כזה שלא יכול להיות מנוסח באופן ברור, כזה שבהכרח יש יותר מדרך אחת לפרשו, ומפרש אותו בהתאם למה שמרגיש לי נכון. יש כאן משום האינטואיציה, יש כאן משום ריבוי הפרשנויות. או אז ברגעים כאלה מתקיים קונפליקט של פרשנויות וצריך להכריע איזו פרשנות היא הנכונה, הראויה, זו שתכווין את המשחק מפה. חוקי משחק הם דבר מכווין, בגדול.

חוקי משחק, כיצד מקיימות איתם אינטרקציה? אני ממלא את הרווחים שבין החוקים, את אותם המקרים שבהם החוקים לא מכסים את הסיטואציה, בדברים, רעיונות וכללים ברוח החוקים. לקיים אינטרקציה עם החוקים זה גם לקיים אינטרקציה עם היכן שהחוקים מגדירים שהם אינם מוגדרים. באותו אופן, ניתן לומר שהרבה מהעבודה עם החוקים זה לזהות מתי הם אינם קיימים, מתי הם מלאים בריקנות. מתי החוקים "הם-לא", ואת ה-"הם-לא" צריך למלא בתכנים, צריך ליצור חוקים חדשים, לרוב כאלה שיחזיקו לכמה רגעים וייעלמו, יתוקנו או סתם יאומצו.

חוקי המשחק, כיצד מקיימות איתם אינטרקציה? אני שואב מהם סמכות, שואב ונותן משלי. בכל פנייה לחוקים אני מחזק את המעמד שלהם במשחק, את החשיבות שלהם, את הערך שלהם. בכל אימוץ של החוקים אני מחזק את הלגיטימציה של הפעולות שלי. החוקים הללו, יש לומר, אינם סטטיים, הם משתנים, ועל כן גם הלגיטימיות שאני מקבל מהם. אני צריך כל הזמן להתעדכן ולעדכן, הסמכות והלגיטימיות שלי כל העת משתנות. זה מהלך כמעט מעגלי, ולכן – באופן טבעי – הוא גם חסר מהות. חסר מהות אך לא חסר משמעות. אנחנו משחקות בלשחק בחוקים. אנחנו מחפשות משמעות בחוקים. אולם זו אינה שם. החוקים "הם-לא".

חוקי המשחק, כיצד מקיימות איתם אינטרקציה? החוקים הם כמו תבניות, שבלונות שמגדירות התנהגויות: אם תנהגי כך יקרה כך, והדרך לכך תהיה כך". זה הרעיון של "מהלכים" ב"עולם האפוקליפסה", זה גם הרעיון של חוקים באופן כללי. הם קידודים של מה לעשות, מתי לעשות, איך לעשות. את ה"למה לעשות" הם משאירים לנו. מפה מגיעות הרבה מהבעיות.

חוקי המשחק, אולי חשוב מכל: לעיתים יש לשבור אותם, למחוק אותם כדי שיוכלו לחזור.