מניפסט

המטרה שלי כבר שנים אינה לספק ערך פרקטי למחשבות שלי על משחקי תפקידים. אינני מחפש לייצר משחקים טובים יותר, גם לא שואף לשם. אני לא אתנגד אם משחקי התפקידים ישתפרו, וזה יכול להיות נפלא אם המחשבות שלי יועילו למהלך כזה. אבל עבורי המטרה היא להבין. אני רוצה להבין מה הם משחקי תפקידים, כיצד הם פועלים, מדוע אנחנו נמשכות ונמשכים אליהם ומדוע קשה לנו לעזוב אותם. מעניין אותי להבין אילו חוויות משחק משחקי תפקידים יכולים להציע, איך אפשר לבנות טיעון עם משחקי תפקידים והאם כדאי, ולמה. מעניין אותי להבין מה אני מוצא במשחקי תפקידים, מה הם שורשי אהבתי ומה בהם מצדיק את העובדה שבשבילי משחקי תפקידים הם לא תחביב אלא דרך חיים.

            זה מתוך התפיסה הזו שהרשומות השונות יוצאות, וזה מתוך התפיסה הזו (וממנה בלבד) שאני ממשיך לכתוב אותן. עבורי תיאוריה של משחקי תפקידים היא לא רק ערך בפני עצמו, פעמים רבות להוציא את המחשבות החוצה זה צורך קיומי. ולכן, יותר מכל דבר אחר, התיאוריה שלי נראית כפי שהיא נראית, שואפת לאן שהיא שואפת ופועלת בצורות בהן היא פועלת. זו הסיבה לפנטזיה על הרצאת הקוביות, זו הסיבה לפנטזיה שהתגשמה במידה זו או אחרת בדמות העמוד המוזר הזה, ולמקום המרכזי שאני מנסה להקדיש לשאלות.

            אני לא מתיימר לייצג תיאורטיקניות אחרות אלא אם אני מצהיר זאת במפורש. אני גם לא מתיימר לדבר בשמן או לנסות לתאר כיצד הן מדברות או חושבות. עם כמה שגיבורי ילדותי הם גיבורי ילדותי, אני לא לחלוטין בטוח שאני חלק מאותה האסכולה.

           המניפסט ימשיך ויתפתח לאורך פעילות העמוד..

עריכה 24.04.2020: מצטרפות לאמור לעיל השורות הבאות, שמציגות את תוכנית העבודה שהובילה את העמוד ושמעמדתי כרגע גם תמשיך להוביל אותו:

אם אני בוחן את הקורפוס העצום שנצבר כחלק מהעמוד הזה לאורך שנתיים וחצי של כתיבה, לפרקים אינטנסיבית מאוד, הרי שאפשר להצביע על התקופה הראשונה של העמוד כתקופה שבה ניסיתי להיות מבקר של משחקי תפקידים. במסגרת הגדרת התפקיד הזו, ביקשתי למפות את עולם משחקי התפקידים מסביב לעולם ולהפיק תובנות (פרטיקולריות יותר או פחות) שבתקווה יעזרו לנו להבין טוב יותר מה גרם לאותם משחקים להצליח, וכן גם מה אפשר לקחת מזה הלאה. בהתאם, רבים מהטקסטים שהתפרסמו בחצי השנה הראשונה לעמוד ביקשו לתאר משחקים. זה היה תהליך למידה, וגם שנים קדימה התהליך נמשך, אולם בגדול החזון הזה – תוך חודשים ספורים – נזנח.

החזון השני הוא החזון ששרד: ביקשתי למפות את השיח התאורטי על משחקי התפקידים, וכן גם ביקשתי להרחיב אותו או להעיר עליו בכל מני נקודות. במסגרת החזון הזה ביצעתי מחקרים בהיסטוריה של התיאוריה של משחקי התפקידים, זלגתי החוצה לתחומים כמו "לימודי משחקים" במובן האקדמי, וכן גם הרציתי לא מעט. זה השלב שבו ה"אני" הפך להיות "אנחנו", ומשלב מאוד מוקדם בחיי החזון השני (השליש האחרון של השנה הראשונה) כבר כתבתי עם שני עורכים קבועים שעברו לי על כל מילה ומילה. הם, יחד עם סוללה של עורכות ועורכים לנושאים ספציפיים, עזרו לי לכתוב בהיר יותר, אולם בעיקר-בעיקר עזרו לי לחשוב טוב יותר. בהתאם, ראינו נסיקה במנעד הטקסטים בעלי הערך. אני מאמין שאני לא היחיד שהבחין בכך. היום צוות העריכה הזה הוא הבסיס לכל מילה שנכתבת כאן, בין אם מתוך דיון משותף ובין אם מתוך עריכה של טקסט קונקרטי.

החזון השלישי, שחבוק לחזון השני, הוא הרעיון של "עמוד כדי להפיץ ידע". למחקרים השונים שהתחלתי היו – ועדיין ישנן – תוצאות. מספיק מהן כדי שארגיש שיש טעם לתקוע בשופרות ולהפיץ אותם. אני מאמין שתיאוריה היא דבר חשוב, אני מאמין שהרעיון של "להבין טוב יותר כיצד משחקי תפקידים עובדים" הוא רעיון שמספיק לבדו, גם במנותק מהשלכות קונקרטיות. ואני מאמין שהדרך הכי טובה להראות זאת היא לכתוב ולהדגים זאת. עם כמה שאני גרוע בלהפיץ את מה שעולה כאן החוצה, אין ספק בעיני שלפחות בחלק מהמקרים ישנו ערך במה שאני ועורכי/עורכותי מנסים לתאר (בין אם תוצאות של מחקר אמפירי או מחשבות על טקסט קאנוני יותר או פחות).

צורת העבודה שלי, בכל המקרים הללו, התבססה על דיאלוגים עם אנשות ועם טקסטים מכל מני תחומים. זה לא השתנה ולא ישתנה. אולם אני מאמין שאני מתקרב ליכולת להתחיל להציע תשובות למה שהגדרתי – כבר בתחילת הדרך – כשאלת השאלות: "מה זה לשחק/להנחות משחק תפקידים". אני מאמין שאני קרוב יותר למענה (בשונה מלומר, "אני יודע מה הוא המענה") על השאלה הזו. ואני מקווה שבאמצעות חזרה לכתיבה אני אעזור לעצמי, ואולי-בתקווה לא רק לעצמי, להמשיך להתקרב לשם.