הנחיה טוטאלית - הגדרה חדשה בעקבות דיון

השתתפתי בדיון שנושאו הלא רשמי היה "מה זו הנחיה טוטאלית". יש לי השגות על דברים, אבל אני חושב שנכון יהיה להתחיל דווקא מהגדרה חדשה שעלתה בדיון ושאני מוצא אותה ברורה יותר - ומועילה יותר - מכל מה שהיה קודם בדיונים של קבוצת "תיאוריה ישראלית". 

הנחיה טוטאלית, לפי הדיון הנוכחי, היא דרך להשיג דבר מה ולא מתכונת לקביעת מטרות. מטרות אנחנו בוחרות לפי שיקולים אחרים, שחיצוניים לפרויקט שהם מנסים להציג. יעדים אפשריים נקבעים על בסיס ההבחנה בין אירוע תוכן לבין מפגש חברתי: כשהדיון הוא בקמפיינים – הם טענו – מאוד דומיננטית הראייה של המפגש כאירוע חברתי, ובהתאם סט המטרות האפשריות שעומד בפני המנחה מוגבל יותר (לשיטתם בעיקר מטעמים פרקטיים, בהנחה שהבנתי נכון את הטענה). כך גם סט הכלים האפשריים להשגת המטרות. במשחק חד פעמי, שהוא יותר אירוע תוכן, יש כלים אחרים שעומדים בפני המנחה כדי להגשים את המטרה שלה, וגם המטרות האפשריות אחרות. בהקשר דומה, יש כלים שבהם מנחות יותר טוטאליות וכלים שבהם הן פחות, למשל כתיבת המשחק דומיננטית יותר מסידור התאורה, ומה שמתרחש בזמן המשחק שונה מהותית ממה שמתרחש לפני המשחק.

 

לתוך הקלחת הזו, כאמור, נכנסת ההנחיה הטוטאלית כדרך להשיג את המטרות שקבענו על בסיס השיקולים שתוארו בפסקה הקודמת. הנחיה טוטאלית, כשלעצמה, מבוססת על מספר סעיפים שמצביעים על רמות של טוטאליות באספקטים מסוימים. במוקד היה המטען הרגשי, כלומר בחוויות שנושאות במשמעות רגשית עבור שחקניות ושחקנים מסוימות. כאן נכנסים שלושת הסעיפים: (1) הנחיה טוטאלית מתחילה ממודעות לכך שכל דבר יכול להשפיע על המשחק, ואיסור על התעלמות מכך. למעשה תכנון המשחק צריך להכיר בכך. זה מתבטא ב-(2) הנחיה טוטאלית מבקשת לקחת מטענים רגשיים מסוימים שידועים ממחוץ למשחק – או מתוך מה שעולה במשחק עצמו – ולשלב אותם כחלק מהמשחק למען הובלת המשחק לחוויה משחקית שהגדרנו ועל בסיס התכנון הקיים. (3) הטוטאליות הגדולה מכל אינה מסתפקת בחיזוק היבטים מסוימים של התכנון הקיים כדי להתאים לחוויה הרצויה, אלא בכתיבה מחדש (תוך כדי המשחק) כדי לייצר חוויה שונה מהמתוכנן שמנצלת את האפשרויות שמתאפשרות במשחק. שימו לב שההבדל בין הרמות השנייה והשלישית קשור בתכנון הקודם למשחק ובהתאמתו (הסעיף השני) או כתיבתו מחדש תוך כדי פעולה (הסעיף השלישי) לכדי יצירת חוויה שתנצל בצורה המיטבית את המטענים שנבחרו כדי להביא למטרה המיועדת. הסעיפים הראשון והשני הכרחיים ומספיקים כדי לבסס הנחיה טוטאלית. הסעיף השלישי נדרש ברמה מסוימת מכורך הנסיבות, אך לא באותה הרמה ולא באותה התדירות.

 

בדיון עד כה ישנן מספר הנחות (ועולות מכך מספר בעיות) שאני מעוניין להביא לקדמת הבמה. ראשית כל, ההנחות המובנות מאליהן הן שהמנחה היא זו שתפקידה להוביל את המשחק לחוויה מסוימת. שנית כל, ישנה כאן ההנחה ששאלות מוסריות הן עניין של הגדרת מטרה יותר משהן עניין של מתודה. הנחה שלישית היא שיהיה ברור על סמך ההגדרה הזו והרבה חשיבה כיצד להשתמש בזה כדי לכתוב ולהנחות משחקים. פירוט מלא של דרך המעבר מההגדרה לפרקטיקה עדיין חסר, ובעיני הוא משדר שההגדרה תעבור עוד שינויים רבים בדרך ליעד הנכסף. יש לציין, ואני לחלוטין תומך בכך, שמדובר בהתחלה של דיון ולא בסיום שלו. אולם אם חלק ממטרתי זה להציף היכן אפשר לפתח עוד, הרי שזה מקום נפלא לכך. חסרה לי, במילים אחרות, התובנה כיצד מנחה משתמשת בהגדרה בפועל או יכולה להשתמש בהגדרה בפועל. הנחה רביעית היא הנחה של בינאריות מסוימת בין משחקים חד פעמיים לבין קמפיינים: האם בקמפיינים קצרים אנחנו עדיין בעיקרו של דבר באירוע חברתי? וכמה ארוך חד"פ צריך להיות כדי להפוך לקמפיין? כיצד גם אורכים שונים של מפגשים משנים את התמונה: זו שאלה לא פתורה לדיון עתידי. הגבולות שההגדרה מבקשת להתחיל לשרטט, אני מבקש לומר, לא ברורים עדיין.

 

אין ספק בעיני שההגדרה החדשה ברורה יותר, מלאה יותר ובעיני גם מועילה יותר לדיון עתידי. אני מרגיש, דבר שגם אמרתי בדיון, שכעת ברור לי יותר מה הטענה והיכן החידוש בתפיסה של "הנחיה טוטאלית". מהרבה בחינות, מדובר ברדיקליזציה של התובנות – כפי שנוסחו בדיון – שהתחילו עם הרעיון של "שיטה משנה" ושל "דברים מחוץ למשחק ישפיעו על מה שבתוך המשחק no matter what", תובנה שאני מסכים איתה מאוד. אני חושב שיש כאן ניסוח מלא יותר של הבעיה עימה המושג מבקש להתמודד וגם של כמה מהצעדים והכלים הקונקרטיים שמנחה יכולה להשתמש בהם. אני בעיקר מחבב את החלוקה לרמות ואת ההכרה של ההגדרה החדשה בכך שבקונטקסטים שונים הרעיון מתבטא באחרת.

 

כסיכום של הדיון, אני מקווה שיש בטקסט הזה ערך. אני יודע שלי יש הרבה על מה לחשוב.