בספרו "משחקי לוח שמספרים סיפור" IGNACY TRZEWICZEK מתאר כי הוא לא מכיר אנשים שמשחקים במשחקים
שלהם בדיוק על פי החוקים. לדבריו, אם נקרא את ההוראות מחדש נגלה משחק שונה
לחלוטין, כזה ששקול לקניית "הרחבה חדשה".
אני מודה ומתוודה שבעיני, התופעה הזו נפוצה עוד יותר במשחקי תפקידים.
זכור לי דיון בקבוצת תאורטיקניות שאני בין החברות והחברים בה על האם מחקרים על
"מבוכים ודרקונים" אפליקביליים (ניתנים ליישום) על משחקי תפקידים אחרים.
הטענה שקידמתי שם, ושלשמחתי עוררה הדים (גם אם לא תמיד הסכמה) הייתה שקשה לדבר על
משחק "מבוכים ודרקונים" אחד, גם אם כולנו נשחק באותה המהדורה ועם אותם
הספרים. הטיעון שלי, יש לומר, כלל לא התייחס לשאלת הזיכרון. "זה משהו עמוק
מזה", טענתי, "זה עניין של פרשנות".
אחד מהספרים שעיצבו את המחשבה שלי, בשנה האחרונה, הוא הספר
"המצאת היומיום" של מישל דה סרטו. דה סרטו טוען לחקר של דרכי השימוש
באובייקטים – בין גשמיים ובין לאו – ולא רק למה הם, או עצם קיומם. בפשטות, דה סרטו
טוען שהצורה בה אנחנו מפרשות ומשתמשות בחוקים של משחקי תפקידים חשובות לא פחות,
ולטעמי גם יותר, מהחוקים עצמם.
פילוסוף של השפה בשם ג'ון סירל מדבר על שני סוגים של חוקים: Constitutive
ו-Regulative.
לראשון, למטרות נוחות, אקרא "חוקים מעצבים" ולשני "חוקים
רגולטיביים". חוקים מעצבים הם אותם חוקים שהם המשחק – איך מלכה נעה בשח-מט,
לדוגמה – ואילו חוקים רגולטיביים הם אותם החוקים שמוודאים שהמשחק נעשה כמו שצריך
אך שאינם הכרחיים למשחק התקין – אסור לדבר בשח-מט, אם נמשיך את הדוגמה. אולם המודל
של סירל פשטני בזה שהוא מניח שיש חוקים שהם רק אחד או השני. איסור הדיבור הוא חלק
מהמשחק שנקרא "לשחק שח-מט בטורניר", ואילו החוק על תנועת המלכה מבצע
רגולציה כשאחת השחקניות מניעה את המלכה "לא נכון".
עם זאת, אין ספק שאפשר לדבר על אפליקביליות
של הבחנה שכזו למשחקי תפקידים. חלק מהחוקים מעצבים, חלק ממה שעושה משחק
ל"מבוכים ודרקונים", לדוגמה, וחלק רגולטיביים. רובם עושים הן את זה והן
את זה באותו הזמן. אך חשוב להדגיש, ומפה מתחיל הטיעון שלי, שגורס כי ההבחנה הזו,
שוב, מתעלמת מההליך הפרשני – איך אנחנו מפרשות ומפרשים את מה שאומרים החוקים, איך
אנחנו הופכות חוקים מסוימים ליותר עקרוניים ומעצבים מחוקים אחרים, איך אנחנו
נזכרות ברגע קריטי "היי, זה לא כתוב בחוקים", איך אנחנו ממציאות חוקים
שחלקם גם מתמסדים והופכים לחוקים קבועים, איך יש חוקים שאינם חוקי שיטה אלא חוקי
משחק – חוקים שעוסקים באיך המשחק משוחק.
ניתוח של פרשנויות ינסה לענות על כל השאלות
הללו. הוא ינסה להראות שיש יותר מדרך אחת לשחק "מבוכים ודרקונים", וכן
שיש יותר מדרך אחת לשחק כל משחק אחר. ניתוח של פרשנויות ינסה להראות איך פרשנויות
מסוימות מתקבעות ואחרות נעלמות, איך במהלך שנות השמונים השיח התאורטי היה על
תפקידים כמו תפקיד ה"דובר הקבוצתי", בשונה מאשר "איך דואגות שכולן
יזכו לדבר". הוא ינסה להבין מדוע זה כך, ומה אפשר לעשות עם זה.
יש
בפוסט הנוכחי מעט מהמבנה של מניפסט. זה (כמעט) מכוון. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה