באייקון האחרון הבטחתי לעצמי להגשים פנטזיה, כזו
שתישמע אולי כמעט אוקסימורונית: כיוונתי לכתוב טיוטה למסמך שנושאו "תיאוריה
של ביטחון במשחקי תפקידים". הרעיון הבסיסי הוא שהדיון על כל סוגי הביטחון
בתחום משחקי התפקידים מתמקד בסוג אחד בלבד של ביטחון, ומנסה להציע כלים (בעיני לא
טובים) להתמודדות עם מקרים בהם שחקן או שחקנית נפגעה. מה גורם לכלים הפגומים הללו
לעבוד? זה לא משהו שהדיונים הרלוונטיים ידעו בעיני להסביר באופן משביע רצון. לא
היה בי ספק, אחרי שלוש שנים של תכנונים, שאין לי תשובות לשאלה "מה גורם לכלי
ביטחון מסוים לעבוד, אם בכלל הוא מצליח לעבוד?" אולם אני רוצה לקוות שהמחשבות
שלי משלוש השנים הללו יוכלו לעזור לשיח שלנו בנושא להגיע רחוק יותר, ולהבין טוב
יותר כיצד להוביל את משחקי התפקידםי השונים באופן שינהל סיכונים אך גם ידע להתמודד
עם מצוקה מרגע שזו עולה. אני מקווה שנדע לספק תשובות שכאלו הן לביטחון שלילי והן
לביטחון חיובי (מושגים שיוגדרו מייד). כיוון שנראה שאני הולך ומתרחק מתחום משחקי
התפקידים, וכיוון שעבר זמן רב מאז אייקון, אני מנסה לשתף מחשבות שהן עדיין בתהליך –
ממש כפי שנהגנו בעמוד בשנים בהן היה פעיל – ולפני שאתרחק מעולם משחקי התפקידים
לחלוטין. המסמך שאשתף לאט-לאט הוא גרסה מקוצרת של מסמך נרחב יותר, שלא הושלם מעולם
ושספק אם אני אהיה האדם שישלים אותו. האלמנט שנעדר ממנו יותר מכל הוא האלמנט של
ניתוח כלים קיימים, או הצעה של חדשים. רמיזות לאן המסמך שאתחיל לפרסם כאן כיוון
יופיעו בסיכום, שם יש פסקה שמתווה מספר כיוונים. כיוון שכך, בעיני נכון יותר
להתייחס למסמך שכן יתפרסם כאן בתור ניסיון גישושי לייצר שפה לדבר בה על כל מני
אלמנטים במשחקי התפקידים כפי שאלה יכולים לתחושתי לפגוע או לאפשר מקום לנהל סיכון.
אני מסתכל על החומרים הללו כמתנת פרידה: קשה לי להאמין שהעמוד יחזור לפרסם לאחר
ששת הפוסטים הקרובים. אבל לכולנו ברור, אני מאמין, שפרשתי כל כך הרבה פעמים, עד
ששום דבר אינו סופי. לאחר סיומה של סדרת הפרסומים, אעלה במסודר את המסמך לארכיון,
כדי שיהיה אפשרי להגיע אליו בעתיד.
לאחר ההקדמה הזו, אני בעד שנתחיל:
*מבוא*
אחת ההבחנות המשמעותיות מכל בעיני בתחומי משחקי
התפקידים היא ההבחנה בין שני סוגים של ביטחון: מן הצד האחד ביטחון מפגיעות (כלומר
הגנה מפגיעות שמגיעות מבחוץ, אנחנו נכנה אותו "ביטחון שלילי"), מן הצד
השני ביטחון לקחת סיכונים באופן אקטיבי, למשל לחשוף פרט כלשהו על עצמי כשחקן/מנחה
כחלק מהמשחק, או אלף אלפי הבדלות לחקור רגשית נושאים מסוימים שמעסיקים אותי בתוך
משחק (מה שנכנה "ביטחון חיובי"). ההבחנה בין שני סוגי הביטחון הללו,
שכונתה לא פעם ההבחנה בין "מרחבים בטוחים" לבין "מרחבים אמיצים"
עומדת ביסוד המסמך שלהלן, ומתבססת על ההנחה כי באופן השתתפות שלנו במשחק אנחנו לא
רק מבצעים ומבצעות פעולות משחקיות אלא גם חושפות ומבטאות משהו מעצמנו. לא פעם,
אנחנו גם משקיעות מעצמנו במהלך ביצוע הרבה מהפעולות באופן אקטיבי. להנחה זו יש
משקל רב בדיון שנערוך כאן, מכיוון שהיא אחד הבסיסים העיקריים להבחנה בין ביטחון
שלילי (שהוא האינטואיטיבי יותר) לבין הביטחון החיובי (שנועד לאפשר לנו לבטא את
עצמנו דרך המשחק). אותי מעניין כאן לנסות להבין כיצד לייצר את שני סוגי הביטחון
הללו, מתוך הנחה ששניהם נדרשים עבור משחק טוב, גם אם הרמה הנדרשת מכל סוג ביטחון
בכל משחק משתנה הן ברמתה והן במרכיביה. במסמך שלהלן אני מעוניין לחקור את התנאים
שמאפשרים לביטחון משני הסוגים הללו להתרחש, כיצד נראות סכנות לסוגי הביטחון הללו
וכיצד להתמודד איתן. הנחת המוצא השנייה של המסמך הזה היא שאין זה מן האפשר לייצר
סביבה בטוחה לחלוטין, אולם שבהחלט ניתן לנהל באופן משמעותי את הסיכונים. כיצד ניתן
לעשות זאת? זו אחת השאלות המרכזיות שעל הפרק. כדי לענות על השאלה הזו, אני מעוניין
(1) להגדיר כמה הגדרות, המרכזית בינן תהיה ההבחנה בין רמת הסיכון במשחק והניסיון
לנהל אותה לבין תחושת הביטחון האינדיבידואלית של כל משתתפת, וכיצד להתמודד עם
מקרים בהם התחושה נפגעת, למשל בשל זליגה של פעולה תוך משחקית לתוך החוויה האישית
של אותה משתתפת. כפי שאנסה להראות במסמך זה, ניהול סיכונים מאפשר לצמצם את
ההזדמנויות שבהן תחושת הביטחון נפגעת, אולם הסיכון אינו ניתן לצמצום מוחלט. לאחר
מכן, ולרוב גם נרצה לקחת סיכונים מתוך אמונה שיש לנו היכולת להתמודד איתם אם נתנהל
וננהל אותם נכון (2) אני מעוניין לתאר, באופן ראשוני, מה מצופה ממשתתפת טובה במשחק
תפקידים, במסגרת הקשור ביצירה של מרחבים בטוחים. הנחת המוצא כאן היא שהצבה של
אידאלים ברורים (גם אם ניתנים ליישום בדרכים רבות ושונות) היא מהלך שיעזור למנוע
פגיעות מראש, קרי לצמצם סיכונים. בה בעת, אנחנו נטען שאותם אידאלים, יחד עם עיקרון
שנבקש לחלץ, ייאפשרו לנו לקחת סיכונים באופן מודע, ובאופן שייאפשר לנו סיכון בטוח –
אוקסימורוני ככל שזה יישמע. לאחר מכן, (3) אני מעוניין להקדיש פרק יסודי ובעיני
הכרחי למשאב היסוד של המרחבים הבטוחים: אמון. מתוך הדיון באמון אבקש להתקדם לנושא
(4) לדון בחשיבות של אקטים של הכרה (Recognition), כמו גם ביחסים שנבנים מהם, בעיקר מזווית
השחקנית והשחקן, כמפתח לדיון בזיהוי פגיעות מכוונות יותר או פחות בתחושות הביטחון
של המשתתפות במשחק, כולל בנוגע לתחושת הביטחון שלנו, בתוך כך, אני מאמין שייתאפשר
לנו לדון באופן מלא יותר הן בניהול סיכונים כמפתח לביטחון מן הסוג החיובי והן
בהתמודדות עם פגיעות, מפתח להתמודדות ויצירה של ביטחון מן הסוג השלילי.
המסמך שכאן אינו מכוון להיות המילה האחרונה
בתחום, ולמעשה הוא גרסה מקוצרת של מסמך ארוך יותר, שביקש גם לנתח את כלי הביטחון.
במסגרת זה שהמסמך לא מכוון להיות המילה האחרונה, אני גם לא מכוון מדי לחדש, בכנות.
ובעיקרו של דבר, המטרה היא לאסוף רעיונות רבים מדיונים רבים ושונים בנוגע לאיך
לייצר תחושת ביטחון במשחקי תפקידים ולחבר אותם לכדי מסגרת מלאה יותר. כיוון שכך,
ברור שהמטרה, בשלב זה, היא להציע שפה לדבר בה על מגוון רחב ככל האפשר של סוגיות,
לקשר בין סוגיות שבעיני הן קשורות אך שלא זכו למספיק דיון משותף, ובאופן כללי להתוות
כיוונים אפשריים להמשך דיון. במקביל, ולטווח הקצר, אני מקווה שהמסמך הזה יעזור
לקבוצות למצוא דרכים להגן על ולשפר את תחושות הביטחון שלהםן, בעיקר באמצעות ניהול
סיכונים מלא יותר יחד עם הבנה שלמה יותר של הליך מתן ההכרה ושל הסכנות בפספוסו.
אני מקווה שהדיון שהמסמך הזה יוסיף לו (בתקווה שיצליח להוסיף לדיון) ישאיר את
המסמך מאחור. אני מצפה מאוד ליום שבו יהיו לנו כלים והבנה שייאפשרו לנו לפתור את
כל הבעיות שהמסמך הזה מעלה לדיון. התקווה שלי היא שהמסמך יצליח לעזור להבאת
השינוי.
לפני שנתקדם, חשוב להתייחס לשאלה אחת שוודאי
מנקרת במוחות כולנו למול מסמך שכזה: "מדוע חשוב שכולנו בעצם נקפיד על יצירה
של מרחבים בטוחים משני הסוגים?" התשובה שלנו מתבססת על הבחנה בין שלוש רמות
של משתתפותים במשחק: ישנה רמת הדמות שהם משחקותים במשחק, ישנה רמת התפקיד שלהםן
כשחקנית או כשחקן, מה שכולל גם מטרות משחקיות, ולבסוף ישנה גם הרמה שלהםן כאנשות
ממחוץ למשחק. על בסיס ההבחנה הזו, אנו נטען שמן הצד האחד, פגיעה פוטנציאלית מתרחשת
כשישנה זליגה מרמות תוך משחקיות (דמות, שחקנית/מנחה) לרמה האנושית (המשתתפת כאדם).
מן הצד השני נטען שכאנשות, יש לנו אחריות הדדית האחת לשנייה, להבטיח שלכולנו תהיה
חוויה חיובית בסופו של דבר. אף אחת מאיתנו לא רוצה ליהנות בזמן שחברה שלה סובלת,
או אפילו עשויה לחוות סבל. יש בנו הרצון. אנחנו נטען, שכמו בכל אינטראקציה חברתית,
בה אכפת לנו מהחברות והחברים שאיתם אנחנו מדברות, כך גם במשחק תפקידים נטען שזה
צריך להיות המצב. משחק תפקידים הוא פעילות חברתית לכל דבר ועניין. המסמך הזה יוצא
מנקודת הנחה שככל פעילות חברתית, גם במשחקי תפקידים האחריות לחוויה חיובית של כלל
המשתתפות והמשתתפים היא של כלל הקבוצה. המסמך הזה, כאמור, נועד לעזור לממש את היעד
הזה. זאת מכיוון שבעיננו מדובר באוסף מיומנויות שניתן לפתח, ושאף אחת לא נולדת עם
כל התורה בכף ידה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה